החלטה בתיק סק"כ 8375-11-11

הנשיאה נילי ארד

פתח דבר

חוזרת ובאה לפיתחנו כוונתה של הסתדרות העובדים הכללית החדשה לפתוח בשביתה כללית במשק, כפועל יוצא מסכסוך עבודה עליו הכריזה ההסתדרות ביום 11.10.2011. ליבת הסכסוך ועילותיו, כפי ביטויים בטיעוני ההסתדרות, בתופעה המתמשכת מזה למעלה משני עשורים, של העסקת עובדים בחוזים אישיים, קבלנים, בקרנות מחקר, בתאגידי בריאות, על דרך מיקור חוץ אחר ועוד; בפערים שנוצרו עקב כך, במעמד ובתנאים בין העובדים השונים; ובפגיעה הנטענת בכוחם הארגוני של העובדים, וכתוצאה מכך פגיעה בציבור העובדים בכללותו. ההסתדרות טוענת כי במהלך השנים חזרה והעלתה דרישותיה לקליטת העובדים הללו בשירות המדינה ואצל המעסיקים הציבוריים ולמיגור תופעה זו, אולם דרישותיה לא נענו.

המבקשים בהליך זה - לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים; לשכת המסחר בתל אביב והמרכז, איגוד לשכות המסחר; מרכז השלטון המקומי בישראל ומדינת ישראל (להלן גם: המעסיקים), הצהירו בפנינו, כי סכסוך זה אכן מעלה לסדר היום הציבורי בעיה כאובה בעלת היבטים כלכליים וחברתיים כאחד, הדורשת פתרון הולם, במיוחד בכל הנוגע לאוכלוסיות החלשות בקרב אותם עובדים.

מתוך הכרתם בחשיבות הנושא, ומיד עם הכרזת הסכסוך, החלה הידברות אינטנסיבית ביותר בין הגורמים המכריעים והמוסמכים מטעם המדינה, יו"ר ההסתדרות ויו"ר לשכת התיאום.

בנסיבות אלה, ומשהגיע הסכסוך לפתחו של בית דין זה, בבקשות צד שהגישו המעסיקים לצו מניעה זמני וקבוע נגד השביתה, הורה בית דין זה בהחלטותיו, כי הצדדים יעשו כל הניתן במטרה להגיע לידי מיצוי מירבי של בירור האפשרויות לפתרון המחלוקות ביניהם בדרכי שלום, מבלי שיידרשו לעשיית שימוש באמצעי האחרון של "נשק" השביתה.

זאת, לאור העקרון המנחה והעומד בלב יחסי העבודה לפיו השביתה אינה מטרה כשלעצמה אלא אמצעי אחרון להגשמת התכליות שביסוד הסכסוך, ולהשגת יעדיו; ולאור מהותה של השביתה בהיותה "כואבת" מעצם טיבה ומהותה, ונוכח הנזקים הנובעים מהפעלתה והנובעים ממנה. משנה תוקף לעקרון זה ניתן עת המדובר במגה-סכסוך, ממין זה שלפנינו, המקיף את כלל המשק, ונוכח מאפייניו המיוחדים לרבות עוצמתו, היקפו והשלכותיו.

ואכן, בהכירם בחשיבותה של הידברות כדרך הנכונה לפתרון הבעיות המורכבות שביסוד הסכסוך הנדון, כולן או בחלקן, קיימו הצדדים מהלכי-משא ומתן קודם להודעה על סכסוך העבודה, במהלכו, לאחר הכרזת השביתה, ועד עצם הימים האלה.

בד בבד, ובהיענות לבקשת הצדדים, נתן בית דין זה חסותו למתדיינים בסכסוך, בדרך של פיקוח צמוד על מהלכי ההידברות והתקדמותם, כפי ביטויים בדיווחי הצדדים למותב בית הדין ולנשיאה.

לאור הדברים האלה, ניתן בהחלטתנו מיום 7.11.2011 צו מניעה נגד שביתה כללית ללא הגבלת זמן, תוך התרת שביתה מוגבלת בזמן משך ארבע שעות בלבד. בהחלטתנו מיום 10.1.2012 הורינו לצדדים להמשיך במגעים נמרצים ואינטנסיביים ולקדם את מהלכי המשא-ומתן במסגרת ההידברות ביניהם. זאת, לאחר שהתרשמנו מטיעוניהם, כי מהלכי ההדברות והמשא-ומתן עדיין בעיצומם, ובשים לב לאיזונים הנדרשים נוכח מהותה של המגה-שביתה והשלכותיה.

כל העת הזאת, לא שללנו בהחלטותינו את זכות השביתה, לה טוענת ההסתדרות, אף לא קבענו כי אין מתקיימת עילה לגיטימית לשביתה. כיום, משהוברר כי בשלב זה מוצו מהלכי המשא-ומתן שקיימו הצדדים, ומשנמצא כי המגעים ביניהם הגיעו למבוי סתום, הגיעה עת ההכרעה בעתירתה החוזרת של ההסתדרות שלא להיעתר לבקשות צווי המניעה נגד השביתה המתוכננת להתקיים, לשיטתה, ביום ג' 7.2.2011.

המבקשים מצידם, איתנים בדעתם ובטיעוניהם, כי מן הדין הוא שיתקבלו בקשותיהם למניעת השביתה ומהלכיה, בשים לב למהות השביתה ועילותיה, היקפה, והנזקים הכרוכים בה, אם תאושר. זאת, תוך שהם מעלים פתרונות אפשריים לשיטתם, ליישוב המחלוקות שביסוד הסכסוך.

קודם שניכנס לגופם של דברים נקדים אחרית לראשית ונאמר: נחה דעתנו כי לעת הזאת מן הדין להורות על הסרתו של צו המניעה הזמני התלוי ועומד נגד השביתה, ולהתיר קיום שביתה כללית במשק ביום ד' 8 בפברואר 2012 החל בשעה 06:00, על פי המתווה הקבוע בפרק האחרון של החלטה זו, ובמסגרתה.

2 .  הילוכו של דיון:

     בפרק הראשון נפרט את השתלשלות העניינים שהביאונו על הלום, ובמיוחד עיקרי החלטותינו עד כה.

      בפרק השני נעמוד על עיקר טיעוני הצדדים לפנינו.

     בפרק השלישי נפנה לדיון והכרעה בסכסוך. בתוך כך נעמוד על המסגרת הנורמטיבית של זכות השביתה, על עקרון ההדברות ויישומו, ועל סוגי השביתה, עילותיה ונפקותה.

      בפרק הרביעי נפנה מן הכלל אל הפרט, תוך שנתייחס ללגיטימיות השביתה ומידתיותה.

     בפרק האחרון תיקבע מתכונת השביתה.